5.5.2020

מהלך אחד ששינה את כללי המשחק

​

החיים השתנו מאותו יום בדצמבר 2013 משחזרת ליבנת. אני אימא ל 4 בנות עם עבר כקצינה בצבא, בעלת שני תארים, כשבנוסף ל 28 שנות הקריירה שלי בבנק דיסקונט כמנהלת מרכז העסקים בת"א, אני אמא מעורבת בחיי המשפחה שלוקחת ומחזירה לחוגים, נוכחת באספות הורים והכל מתוך אהבה ותשומת לב אינסופית. באותו ערב מדובר, שגרתי לחלוטין, יצאתי עם ביתי הילה (שהייתה בת 7) לאסוף את יובל ביתי השלישית (שהייתה בת 11.8 חודשים) מהסטודיו לריקוד אמנותי.

 

תוך נהיגתי, חזרה הביתה, מרחק 5 דקות מרחק מהבית, הגעתי לצומת בה נתתי זכות קדימה להולכי רגל, כשבאותו רגע הגיע רכב שככל הנראה נסע במהירות גבוהה, ובלם את רכבו בתוך הרכב שלנו. רכבו, כך סיפרו לי, הסתחרר באוויר 3 פעמים ,אך הוא יצא ללא פגע, בעוד שאנו מרוסקות לגמרי. בדיעבד, מספרת ליבנת אלו היו הקוביות שהנהג זרק, ולוח המשחק שלי נשבר .

מצאתי את עצמי בזירה טראגית הומה אדם, מוקפת בניידות טיפול נמרץ וצוותים רפואיים ולא יודעת מה נעשה איתי ואיפה הבנות? הן לא לידי, מה איתן? הייתי חייבת להבין מה קורה. למרות ההוראה שקיבלתי לא לצאת מהרכב, אט אט, בכוחות אפסיים וגב מרוסק זחלתי מתוכו ומצאתי את יובל שוכבת על אלונקה ללא תזוזה והילה פצועה אנושות מלאת דם.
 

בביה"ח בטיפול נמרץ, שכבו יובל והילה מיטה ליד מיטה, כשהילה פגועה רב מערכתית מונשמת ומחוברת למכשירים ויובל נפגעה בגזע המוח.
 

לאחר שבוע, ב 31/12/13 יובל נפטרה. היא נפרדה מאתנו בסוף השנה, כדי שנתחיל שנה חדשה בלעדיה. עד אותו זמן הילה הייתה מורדמת ומונשמת ובאותו יום שיובל נפטרה היא התעוררה, עבורי היה זה סמל, כי מותה של יובל ציווה לנו לבחור בחיים.
 

את איבריה של יובל, לב, כליות, ריאות ומעי בחרנו לתרום ל 4 ילדים ואישה, כי בחרנו לתת חיים מהמקום בו איבדנו חיים. זו הייתה בעצם צוואתה של יובל התואמת את דמותה את אישיותה מלאת החיים, כפעילה בתנועת הנוער, מתאמנת 5 פעמים בשבוע, דמות משמעותית בכיתה, אהובה על כולם ויחד עם זאת צנועה, אוהבת לעזור לתלמידים חלשים ותורמת ללא סוף לאחרים.

 

יובל כהשראה וספר

​

יובל מהווה עבורי סמל להשראה. היא חיה את חייה בעוצמה ובעשייה אינסופית.  יובל השאירה חותם חזק על חיי ועל חיי משפחתי וחבריה. צוואתה הבלתי כתובה הינה  כי עלינו לחיות כל יום את החיים, לממש את מלוא יכולותינו תוך עבודה ונחישות, ליהנות מהדרך והעשייה, לדעת לפרגן לעצמנו בחוויות ולהיות טובים זה לזה תוך נתינה וכבוד.

את דמותה החרוטה בליבי ואת המסע שטלטל את חיי הנצחתי לפני שנתיים בספר שכתבתי, הנקרא  "קוביות משחק". ספר זה אינו עוד ספר קריאה, אלא ספר אימוני, הבנוי ממשחקים או מהלכים ממשחקים,  כשבסוף כל פרק קיימות נקודות למחשבה ותובנות , בהליך עשייה אישי עם מקום לכתיבה מסכמת.

 

הספר נותן לקורא כלים לחיים ובנוי כהשראה כיצד להתמודד עם מצבי משבר, כשמשחק החיים משתבש. השם " קוביות משחק" טומן בתוכו את המסר המרכזי כי החיים הם משחק ולכולנו יש קוביות משחק המשקפות את היכולות, הערכים והכישורים שלנו וכשאנו משחקים, אנו בוחרים מתי ואיך לזרוק את קוביות בהתאם למצבים בחיינו.

לעיתים קיימים מצבים שלא צפינו אותם מראש, כשמישהו יעשה מהלך שישנה את כל חוקי המשחק כמו במקרה שלי. כשלוח המשחקים שלי נשבר, חלק ממני נלקח לנצח והפך את בייתי מבית שמח ומלא בן 6 נפשות לבית בן 5 נפשות, בו לנצח תהיה חסרה חתיכה. תהיה חסרה יובל.

בנוסף לספר שכתבתי, אני מרצה את סיפור חיי , התובנות והכלים כיצד לבחור בחיים, בפני חיילים, ארגונים שונים, כנסים ומפגשי חברה.
 

השליחות והמוטיבציה

השליחות שלי נותנת לי מוטיבציה  "לגעת" באנשים, לתת להם את הכלים כיצד לבחור לחיות את החיים באהבה, בשמחה, במימוש והגשמה, בבחירות מדוייקות, בהנאות, גם הקטנות ביותר ובתקופות משבר, לדעת כיצד להסתכל על ההמשך, לא ליפול לתהום, להצליח למצוא את קוביות המשחק כדי להמשיך את החיים בעוצמה ובשמחה.