כובע אחד לבן / רוני נעמן

מתוך אנתולוגיית סיפורי שינוי של יום ההשראה הבינלאומי

עורכת ראשית: לאה בן שלמה

יוזמת האנתולוגיה: טלי דביר לבנת

חברתי הטובה לאה מלמדת עברית באינטרנט. באחד הביקורים שלה בירושלים, הושיטה לי דף ירקרק מקופל והשביעה אותי שאשים אותו בין אבני הכותל, כי הבטיחה זאת לתלמיד שלה מאמריקה, ששלח לה את בקשתו באימייל. "אל תשכח לצלם את הרגע. הוא יהיה מאושר כשאשלח לו את התמונה"

במוצאי שבת, כשהשמש החלה לשקוע ולהט הקיץ נרגע, עשיתי דרכי אל הכותל.

ברחבת הכותל עמד שומר צעיר ממוצא אתיופי. תפקידו היה לדאוג שלא תהיה צפיפות של מתפללים ליד הכותל שהיה מחולק לגושים. והנה הגיע אל המקום איש עם כיסוי לבן. על פי לבושו לא היה ספק שהוא דתי, אבל לבושו הלבן הפליא את העומדים סביב. לידו הלך בנו הצעיר. כאשר ניסה האיש להתקרב אל הכותל , חסם אותו השומר הצעיר והפנה אותו אל גוש אחר . והאיש עם הכובע הלבן, שכמותו לא נראה עוד בירושלים, מתעקש להיכנס לגוש שאליו התכוון בתחילה. השומר האתיופי ניסה להסביר לאיש הלבן שאל לו ללכת למקום שבו מתפללים אברכים בלבוש שחור. והאיש מתעקש. הצעיר ממוצא אתיופי, שרק במזל הצליח למצוא עבודה בימים קשים אלו, תמורת שכר מינימום או אולי תמורת פחות, נבוך. איך ינהג במקרה כזה? האברכים בשחור באים לעזרתו ומסבירים לאיש הלבן שכותל זה כותל ולא משנה לאן תלך.

אם זה לא משנה, מתעקש האיש, למה זה משנה לכם? או לו?, ומצביע על השומר.

ואני, שנמצאתי שם בשליחותו של ביל קופלן מאמריקה, על פי משאלתה של לאה, משכתי את האיש הלבן אלי והצעתי לו להיכנס דרך המקום שהראה לו השומר, ואחר כך, כשיגיע אל הכותל עצמו הוא יוכל ללכת לאן שהוא רוצה, כי שם אין מחסומים.

האיש נענה לי ואני נגשתי למלא את המשימה שלשמה הגעתי.

ועוד חשבתי לי כמה תשמח לאה לבשר לתלמיד שלה שמשאלותיו בדרכן אל אלוהים.

כשתחבתי את הפתק הירקרק אל בין אבני החומה העמוסות בתפילות ותחינות, וכשצלמתי את ידי עושה זאת, התרונן לפתע לבי, כשחדרה ההכרה ללבי שמצוותי כפולה, מכופלת ומרובעת. הצלתי את השומר הצעיר ממבוכה, שחררתי את האיש בלבן ואת בנו מתוך המהומה, שיכולה הייתה להעכיר את בקורו במקום שחלם להגיע אליו.

ועוד חשבתי לי כמה תשמח לאה לבשר לתלמיד שלה שמשאלותיו בדרכן אל אלוהים.

ושבתי לי בצעד קל הביתה.