ספר ההשראה של ישראל: אוצרת והיסטוריונית אופנה - יערה קידר

יערה קידר, אוצרת והיסטוריונית אופנה, דוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית.

״ז׳ה טם רונית אלקבץ״ | במוזיאון העיצוב חולון | צילום: שי בן אפרים

תחילת הדרך | ניצוצות של השראה

למדתי עיצוב אופנה בשנקר ואחרי כמה שנים כמעצבת אופנה הבנתי שהלב שלי נמצא במקום שרוצה להבין את התפקיד, המשמעות, והחשיבות של אופנה בהקשרים נרחבים יותר של החיים שלנו. אופנה מתחברת לכל תחומי החיים: אמנות, פסיכולוגיה, פילוסופיה, מגדר, פמיניזם, כלכלה, פוליטיקה ועוד. ב-2012 הייתה לי הזדמנות נדירה לעבור לגור בניו יורק, ושם סיימתי את התואר השני שלי ב-NYU במחקר ואוצרות אופנה. גרתי שם שמונה שנים ובמהלכן עשיתי התמחות של שנתיים במכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן. במקביל התחלתי לאצור תערוכות בניו יורק ובארץ, בארץ אצרתי בין השאר את התערוכה ״ז׳ה טם, רונית אלקבץ״ ו״הנשף: אסקפיזם בתפירה עילית״ במוזיאון העיצוב חולון.

השראה עבורי

ההשראה הכי גדולה עבורי הן נשים חזקות - במיוחד כאלו שיצרו מהפיכות - מסוזאן בי אנתוני ועד רוזה פארקס, מדונה וביונסה, רונית אלקבץ, רות ביידר גינסבורג, ונשים שהייתה לי זכות ללמוד מהן כמו תמרה יובל ג׳ונס. העולם שלי והעיסוק באופנה הוא חזותי במהותו ואמנות למשל מעוררת בי הרבה השראה ליצור, אבל בסופו של דבר את הבגדים לובשים נשים ואנשים. המקום בו האופנה פוגשת את הסיפור האנושי מרגש אותי ומפעילה אצלי את כל גלגלי המוח ופעימות הלב.

״לגלות את האופנה של ניו יורק״ | גלריית ZAZ10TS | צילום: Zdravko Cota

מה מוציא אותך מהמיטה בבוקר? על תשוקה ומוטיבציה

קל להוציא אותי מהמיטה… מעבר לעובדה שאני אישה של בוקר אני מודה כל יום על הזכות לעסוק בנושאים שאני באמת אוהבת - אוצרות של תערוכות או עבודת המחקר והכתיבה. המפגש עם אנשים בהרצאות ובמוזיאון מניע אותי ונותן המון כוח להמשיך, גם כשהעבודה מאוד מאומצת, גם כשהימים והלילות ארוכים, וחלק ניכר מהעבודה שלי הוא בין 4 קירות ולבדי. בסופו של כל פרויקט, הזכות לשתף בפירות היצירה מניעה אותי ומזכירה לי למה אני עושה את מה שאני עושה.

שינוי | הרגע הזה בו יש פוקוס, חידדת מטרות והבנת מה חשוב לך

כשעבדתי בתור מעצבת אופנה היה רגע שבו הרגשתי שאני בתחום הנכון לי (אופנה) אבל לא עושה את התפקיד המתאים לי. לקח לי זמן להבין מה הדבר שמעניין אותי באמת. ב-2009 פתחתי את "נקודות", בלוג שבו התחלתי לכתוב על אופנה ומקורות השראה. לא היה לי מושג לאן זה יוביל, בהתחלה חשבתי שאני כותבת בשביל עצמי, והקוראת הכי נאמנה שלי היתה אחותי. אבל כשמספר הקוראים הוכפל מדי שבוע הבנתי שהחיבור בין כתיבה ומחקר על אופנה לבין חיפוש אחר השראה הוא המקום שבו הלב שלי מרגיש ״בבית״.

השלב הבא היה שהתחלתי לכתוב על אופנה בעיתון מעריב. כשהייתי בביקור בניו יורק ב-2012 ביקרתי במטרופוליטן בתערוכה של אלכסנדר מקווין ושם הבנתי שאני רוצה לעסוק באוצרות של אופנה. שנה אחר-כך עברתי לגור בניו יורק עם בן זוגי ונרשמתי ללימודים ובמהלכם הייתה לי הזכות להתקבל להתמחות במטרופוליטן. קצת לפני שפרצה המגפה הרגשתי אינטואיטיבית שאני רוצה לחזור לישראל.

חזרנו עם הבן שלנו, שנולד שם. ולשמחתי את התקופה שלאחר מכן העברנו בארץ קרוב למשפחה. בתקופה הזו נרשמתי ללימודי הדוקטורט בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית ואני כעת בעיצומו של המחקר.

״הנשף: אסקפיזם בתפירה עילית״ | במוזיאון העיצוב חולון | צילום: מיכל חלבין

צידה לדרך | עצה לאלו שבתחילת דרכם

אביתר בנאי שר ״אל תפחד מהפחד״, ודודו טסה שר ש״עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה״... בשורה התחתונה אני לא חושבת שצריך להילחם בפחדים או בחששות, כי הם שם מסיבות טובות והרבה פעמים שומרים עלינו בדרך. למדתי לחיות איתם ולהכיל אותם. אני תמיד אעדיף לנסות ולנסות שוב, ושוב לנסות. עד שאמצא את הדרך.

ציטוט שהולך איתך דרך

לכוון לשמיים. את הדבר הריאליסטי והמציאותי כבר יש לנו בידיים. קרוב משפחה אמר לי פעם שאם החלומות שלי לא מפחידים אותי סימן שהם לא גדולים מספיק, וזה הולך איתי מאז. זה מתקשר מבחינתי לתשובה הקודמת על לחיות עם הפחדים.

סבתא שלי ז״ל נהגה לומר ש״תמיד שווה לנסות״. היא לא פחדה מהסירוב, מההתעלמות, מהצורך לנסות יותר מפעם אחת. וזו מבחינתי היתה לא רק אמירה אלא גישה לחיים, שאימצתי ללבי. אני תמיד אנסה.