מוזיאון חי - איך מאבק חיובי נושא פירות פורצי דרך

מה הייתם עושים אם מחר בבוקר העירייה הייתה מגיעה לפתח בייתכם עם טרקטורים ודחפורים ומתעתדת להפוך רחוב ציורי בעל היסטוריה עשירה לאוטוסטרדה? סיפור על השראה ושינוי, סיפורה של מירה משולם מירושלים, פעילה ציבורית וכתבת שהחליטה להוביל שינוי ממקום של חיבור.

כתבה: מירה משולם

"התבונן סביבך!" מירה משולם

 איפה אתם גרים? מי השכנים שלכם? בכפר? בעיר? פתחו עיניים והתבוננו- אנשים, נופים, בניינים, בכול יש סיפור, יש עניין. יש מה לעשות. הסביבה בה אני גרה מזמנת לי נושאים לטפל בהם ומכאן ההשראה לעשותם.

בית לחם מצפון, וילאם הולמן האנט

אספר על שני תחומים שבהם עסקתי ועוסקת - פעילות ציבורית וכתיבה.

אני גרה ברחוב הנביאים בירושלים. זהו אחד הרחובות ההיסטוריים והמעניינים ביותר בירושלים. לכל אורכו בניינים מסוגננים ומבני ציבור של יהודים נוצרים מוסלמים ובני קהילות רבות. הוא נקרא גם רחוב הקונסולים ורחוב בתי החולים. בסביבתו גרו רופאים, קונסולים, אמנים, אישי ציבור כמו אליעזר בן-יהודה, ד"ר טיכו ואשתו אנה, ד"ר הלנה כגן רופאת הילדים הראשונה של העיר, המשוררת רחל, הארכיאולוג פסח בר אדון.

הרחוב אינו רחב במיוחד ואינו צר - אחרי הכול הוא נבנה במאה ה-19. יש בו שני מסלולים והתנועה בו רבה. לפני שנים רבות הגתה העיריה תכנית להרחבת הרחוב והפיכתו לאוטוסטרדה במלוא מובן המילה. הרעיון נראה לי לא רק תמוה אלא שלילי מעיקרו. בתים רבים ייהרסו ו"רוח המקום" תימחק.

ביתו של האנט

התכנית הזו הייתה טריגר למלחמת חורמה של החברה להגנת הטבע,  המועצה לשימור אתרים וועד השכונה אותה הקמתי עם שכנים פעילים אליה אף הצטרפו פעילים מאזורים אחרים בעיר. החלטנו לא רק לפעול בדרך של הפגנות אלא בדרך יצירתית- וחיובית.

יזמתי פעילות שקראנו לה "מוזיאון חי" והעלינו בשירים במופעי תיאטרון ומוסיקה את "גבורי הרחוב" מן העבר. הפעילות נחלה הצלחה גדולה והשתתפו בה אלפים שגדשו את הרחוב. וכך העלינו את הרחוב "על המפה". המודל האומנותי הועתק ע"י העיריה למקומות שונים ונושא שימור הרחוב עלה לדיון במועצת העיר.

 אכן הצלחנו במאבק, אף אם באפן חלקי. הרחוב הוכרז לשימור, בתים שופצו והעירייה ירדה מהתוכנית הגרנדיוזית.

הבית שבו אני גרה נבנה עי צייר פרה רפאליטי בריטי בשם ויליאם הולמן האנט שהוא עצמו בא לארץ הקודש ארבע פעמים במשך המאה ה-19 לקבל השראה לציוריו.

הבית, הסביבה והציורים הניעו אותי לחקור ולכתוב את תולדות שהותו בארץ הקודש. אני צוללת למעמקי ההיסטוריה של העיר בתקופה שבה חי פה. מגלה מי היו חבריו, איפה צייר, מה עבר על גבר ויקטוריאני ב"שוק המזרחי" ללא אפשרות לקנות ציוד לציור, ללא מוזיאונים, שרותי בריאות , חברותא לרוחו. אכן- החקר מרתק. אני מצרפת קטע קצר מתוך ספרי שעודני עוסקת בכתיבתו.

בקר סגרירי; טפטוף הגשם בדרכנו מירושלים מזכיר לי מזג אוויר אנגלי. אני נוהגת מירושלים דרומה לכיוון בית לחם כאשר במכוניתי שני ידידים חדשים מאנגליה- מר פול ברן ואשתו סוזן Paul and Suzanne Bergne)).

היעד שלנו הוא מקום מיוחד, המקום האהוב על סבא רבא של פול, הצייר ויליאם הולמן האנט ( (William Homan Hunt,ממייסדי האחווה הפרה-רפאליתית, Pre Raphaelite Brotherhood)

אשר נהג לבוא לכאן לפני יותר ממאה וחמישים שנה, ולצפות מכאן על מדבר יהודה. מירושלים ומהמדבר קבל השראה לציוריו בארץ הקודש. זכות גדולה נפלה בחלקי לגור באותו הבית שבנה האנט בירושלים בשנת 1876. וזכות אף יותר גדולה- להכיר את משפחתו- נינו פול ואשתו שהגיעו לטיול שורשים מיוחד במינו

חנינו מול המנזר היווני אורתודוקסי מר אליאס והפנינו מבט מזרחה. מולנו הזדקר ההרודיון, חרוט הבולט באופן מתריס מבין הגבעות הרכות של מדבר יהודה. בינות להרים ניתן להבחין בכתם אפרפר תכול - ים המלח. באופק הרי מואב, בתחומה של ממלכת ירדן ההאשמית.

עצי זית עתיקים נראים מכל עבר. השמש שולחת קרניים מבין העננים ומבליטה את יעדנו - ספסל אבן מרשים למראה שהוקם על אדמות המנזר שממול בידי אלמנתו של הצייר, אדית הולמן האנט בשנת 1923, לזכר בעלה. אנו יושבים על הספסל הרטוב והמוכתם מחזזיות ומצטלמים למזכרת.