5.5.2020
ב״ה
טרנספורמציה אומנותית.
מבעירים את הניצוץ
אנשי השראה
אשת ההשראה //
טובה יוסף
אשת ההשראה טובה יוסף // אמנית
אם השגרה שלך לא מאושרת, שום טיול לא ימלא אותך
מגיל צעיר אהבה אמנות ועיצוב. עוד בביה"ס היסודי ציירה על חלונות בית הספר ומוריה המליצו לה ללמוד אמנות. הוריה התנגדו שתלמד תחום זה ולכן מצאה את עצמה לומדת הנהלת חשבונות כמקצוע שעסקה בו בהמשך .
שנאתי את התחום הזה, מספרת טובה, היה לי קשה לעסוק בו אך ידעתי בתוך תוכי כי הכל זמני ועם הזמן, יבוא יום ואפרוץ עם הכישרון שלי, אלמד אותו ואעסוק בו לאורך כל חיי. ואז, בגיל 36 עשיתי את המהפך, ישבתי על ספסל הלימודים ולמדתי במכללה לטכנולוגיה עיצוב אופנה, אמנות וציור.
תחילת הדרך
תוך תקופת הלימודים נתבקשתי ע"י ביה"ס התיכון נעמ"ת בתל אביב להיות מורה ורכזת פרויקטים במגמת עיצוב אופנה ואמנות ושילבתי בנוסף לימודים בתחום היזמות והקריירה. המשכתי תואר ראשון בפסיכולוגיה חברתית, ותואר שני בניהול החינוך בסיום לימודי התואר עסקתי כמנחת מורים ביזמות וקריירה ובוחנת משרד החינוך בפרויקטים כשאחת מההתמחויות שלי הייתה בנושא ההיסטוריה של הלבוש .
בגיל 62, החלטתי להמשיך ולהעשיר את עצמי בידע. למדתי ידיעת הארץ במכון אבשלום והוראת דרך בווינגייט כשבין לבין עבדתי עם ילדים בחינוך מיוחד כמכינה לבגרות במקצועות הומניים. היות והאמנות והעיצוב הם חלק מאישיותי, אני לא מפסיקה עד היום לעסוק בתחום. ב 6 שנים האחרונות אני עבדתי מול המגזר הערבי, בכפר ברא, בכפר קרע ובשנתיים האחרונות במכללת אלקאסמי בבקעה אל גארבייה כמרצה לעיצוב אופנה ותולדות הלבוש.
משך כל תקופת הקורונה המשכתי לעבוד, קיבלתי אישורים מיוחדים ממשרד החינוך וממשרד הבריאות כדי שאמשיך ללמד בחינוך המיוחד. לפני שנה עבדתי מורה בבית איזי שפירא והיום אני עובדת בבית אקשטיין – כפר מלל כמורה לאמנות.
כטיפוס אנרגטי, מייצר ויוצר, טובה לא מפסיקה לעבוד. בגילה כשנשים יוצאות לפנסיה מעבירות את הזמן בחוסר מעש או מחפשות לעצמן עיסוקים, היא ממשיכה לעבוד, במלוא האנרגיה ומרגישה סיפוק גדול מעצם היותה דמות חשובה חיונית ואהודה במיוחד כמורה בחינוך המיוחד.
מה את אוהבת בתחומך?
את הקשר עם התלמידים כמורה המפיצה חום ואהבה. אני חושבת שלא כל אדם מסוגל להיות מורה, תחום הדורש ממך להיות קשוב ואמפתי במיוחד מול נוער בסיכון ובחינוך מיוחד הזקוק לחיבור אנושי ואישי והיכולות שלך כמורה, להוציא מהם רעיונות ויצירתיות.
מהו השנוי שעובר התחום שלך בעידן הנוכחי?
הגרפיקה וגם האומנות הופכות להיות דיגיטליות תחום שאני פחות מתחברת אליו. אני אוהבת לחוש את החומר, את הצבעים, הגבס או החמר ושמחה שעוד הרבה צעירים אמנים חשים זאת כמוני.
אני יודעת ומאמינה כי עם הזמן, המחשב יכנס לתחום האמנות אך לא יחליף אותה לגמרי, כי אין כמו יד האומן ביצירותיו, של מריחת הצבע על הבד וההסתכלות לעומק הכוללת מכלול רחב של תחושות ואנושיות, נושאים שהמחשב אינו מסוגל להעביר לציבור הצופה המעריך אמנות אמיתית.
פעילויות נוספות מעשירות
לפני כשש שנים הוצאתי ספר שירים שקראתי לו "נפתולים חרותים" ואצרתי תערוכת יחיד שלי. במסגרת הקורס מספרי סיפורים שלמדתי אצל יוסי אלפי, אני מספרת סיפורים בפסטיבל הנערך מידי שנה בגבעתיים. בנוסף, אני אוצרת אמנות לאמנים ומשלבת אותם בתערוכות יחיד. אני משתייכת לאגודת אמני רמת השרון ומשתתפת מידי פעם בתערוכות קבוצתיות. ואף מתכננת להקים בקרוב את התערוכה שלי בנושא היסטוריית הלבוש מהתקופה הפרה היסטורית עד המאה ועשרים.
יום בחיי
אני עובדת 4 ימים בשבוע מתוכם 3 ימים בבית אקשטיין שבהוד השרון שם אני מלמדת ציור תוך הכרות לתלמידים אמנים והשפעת תקופות כרקע להשראה. יום עבודה נוסף בבקעה אל גרבייה במכללת אלקסאמי שם אני מלמדת עיצוב אופנה והיסטוריה של הלבוש.
2-3 פעמים בשבוע אני מוציאה את נכדי בן ה 3 מהגן ואנו נהנים יחד. בימים הנותרים אני מבקרת את אימי בדיור מוגן ונפגשת עם חברות ובסופי השבוע הילדים ונכדיי מגיעים אלי לביקור .
ואיך יש לך כזה אוסף מגוון?
כשהנחיתי את תלמידי כמורה לעיצוב אופנה עיצבנו יחד פריטי לבוש מתקופות שונות וכשבית הספר נסגר, אספתי אותם אלי ואשמח להציגם בתערוכה.
משאלה נוספת שארצה להגשים תוך השנה הקרובה היא להוציא לאור את הספר שאני כותבת בנושא השתלשלות חיי בזווית מהצד ובדמויות שונות ולהשיק אותו באירוע חברה חגיגי רב משתתפים.
אני אלמנה מזה 20 שנה ומאז שבעלי נפטר הבנתי יותר ויותר עם עצמי כי הציור הינו סוג של טיפול עבורי. לפעמים אני חולמת, בתקווה גם להגשים לעצמי חלום זה, לנסוע לאיטליה למספר חודשים ולצייר שם על ההרים מול הנוף שישקף אלי מידי יום כהשראה, תרפיה וכשנוי אנרגיה.
תהיה הרבה אמנות דיגיטלית, מאוד קרה וחסרת רגש אך אם יפעילו אותה לתנועה, היא עשויה להיות מרשימה וחדשנית ותכניס רוח חיים למתבונן בה .
אמנות מסוג זה תהיה יפה אך לא בטוח שתדבר לכולם כי אנשים מעצם היותם בני אנוש יחפשו את הרגש והאנושיות באמנות.
איך יראה התחום שלך להערכתך בעוד 10 שנים?
להקים את התערוכה שלי בנושא תולדות הלבוש הכוללת אוסף מסקרן של מגוון פריטי לבוש בהתאם לתקופות שונות באופנה.
מהי רשימת המשאלות שלך לעתיד?
מהו המוטו שלך לחיים?
אני מאושרת מבפנים, שמחה באשר אני ובעשייתי ומקרינה זאת לסביבה.
אם השגרה שלך לא מאושרת, שום טיול לא יכול למלא אותך.
אני לא צריכה לחפש אנשים שיסבו לי אושר, אני יודעת לייצר אותו לעצמי ושהאחרים ייהנו ממנו.
מה הדרייב שלך מידי יום?
תחושת השליחות שלי מול הנערים והנערות אותם אני מלמדת . עצם העובדה כי הם מחכים לי, שרים לי ואוהבים אותי, נותנים לי תחושת סיפוק עילאית מלאה באהבה שאני שמחה לקבל ולתת להם בחזרה.
ואיך אמרה המנהלת בבית אקשטיין? " זכינו בך וקיבלנו אותך כאדם הממלא אותנו באור, אהבה וחום."
