top of page
Foot Tracks on Sand

מבעירים את הניצוץ

אנשי השראה

אשת ההשראה //
סיגל בר

סיגל בר.png

אשת ההשראה סיגל בר //

​מאמנת אישית, מרצה ומלווה מקוצרי קיבה.

2.jpg

״השיעור הכי חזק שנתת לי היה כשקמת והפכת את החיים שלך למשהו שראוי לחיות״

אין לי קליניקה כי אני לא רופאה, מצהירה בפניי סיגל בר – שוברת קירות, מאמנת אישית ותיקה, מרצה ומלווה מקוצרי קיבה ומתמודדי עודף משקל.
יש לי רק שתי כורסאות צהובות במשרד הנעים שלי ומספיק פלטפורמות דיגיטליות לעבודה מרחוק.

יש לי גם הרבה ניסיון חיים, קשב משובח בשילוב חשיבה יצירתית, אהבת אדם ותעודות מקצועיות ככל הנדרש.

​

סיפור החיים המרתק של סיגל מסביר מדוע הגיעה אל המקצוע הזה, או כפי שהיא עצמה אומרת - זה לא מקצוע שאתה בוחר בו, זה מקצוע שבוחר בך.

Concrete Wall

צלצול השכמה צורמני

חמש עשרה שנה היה לי משרד פרסום קטן ומצליח, עבדתי מול חברות גדולות, כתבתי פרסומות לעיתונות,
לרדיו ולטלוויזיה, חייתי ברווחה ועל פניו נראה כאילו הכל בסדר. אלא שלא הייתי מאושרת. הנישואין שלי היו קשים מאוד ובכל פעם שהעצב או התסכול השתלטו עליי התנחמתי באוכל.
אכלתי כדי למלא את החור בבטן, אכלתי כדי להשתיק את הקולות הביקורתיים, אכלתי כדי לשכוח. כך הגעתי
למשקל המדהים של 140 קילו על כל המחלות הנלוות שמגיעות עם המשקל הזה. עם הזמן וככל שיכולת
התנועה שלי הצטמצמה והבושה התעצמה הפסקתי לצאת לפגוש לקוחות חדשים. אני גדלתי והעסק קטן. אז
אם לא אהבה, לא בריאות ולא כסף מה נשאר? האוכל.


עד שיום אחד, במצב של חצי ערות, ראיתי את ההלוויה שלי. הבנתי שזוהי קריאת השכמה, שעדיין יש לי הזדמנות לשנות את רוע הגזירה ושזה תלוי רק בי. קמתי, לקחתי תיק קטן ועזבתי את הבית. השארתי הכל
מאחור, חוץ מאשר את הבן שלי שהיה אז כבר כמעט בן 18 וידע שלא משנה מה יהיה או איפה אהיה אני
תמיד אהיה בית בשבילו. שנים אחר כך הוא אמר לי שהשיעור הכי חזק שנתתי לו כאימא היה כשהרמתי את
עצמי והפכתי את החיים שלי למשהו שראוי לחיות.


הייתי נטולת כל, הומלס, גרה אצל חברים ולוקחת הלוואות קטנות כדי לשרוד. מצאתי לי בית קטן ועתיק במושבה נידחת עם רהיטים יד רביעית והתחלתי ללמוד מי אני, מה אני רוצה, מה אני שווה ומה אני יודעת לעשות. חזרתי לצייר ולפסל ויצאתי למכור בתערוכות ולאט לאט הרמתי את הראש, הצלחתי לפרנס את עצמי ולהסתכל קדימה.
שנה לאחר מכן ניגשתי לניתוח קיצור קיבה ולאט לאט גם הקילוגרמים נשרו ואיתם המחלות, התרופות,
ההשלכות של אלה ושל אלה ובכלל, כל המשקל הרגשי העודף שסחבתי על עצמי כל כך הרבה שנים.

3.jpeg

כתבת וציירת למחייתך, מדוע שינית כיוון ופנית לתחום האימון?

התחילו לעלות אליי לרגל, לבקש עצות. ההתפעלות מהשינוי הייתה גורפת ובאופן טבעי פנו אליי והפנו אליי אנשים שרצו לרדת במשקל, לצאת ממצבים קשים, לשנות את החיים. מהר מאוד הבנתי שזה חוסר אחריות לתת עצות. עדיין לא היו לי אז שום תעודות הכשרה מקצועית של טיפול מכל סוג שהוא, לא היו לי כלים לתת להם מלבד הדרך שלי ולא לכל אחד היא מתאימה. חששתי שהעצות שלי יגרמו נזק למישהו.


מצד שני, כנראה שבאופן טבעי התפתחה אצלי משאלת ההצלה, הצורך לעזור לאנשים נוספים לעזור לעצמם. מכיוון שבתוך תהליך השינוי שלי נעזרתי גם במאמנת אישית, אצלה פגשתי את כלי האימון והתלהבתי מהם, זה המקצוע שבחרתי ללמוד בתור התחלה.

מה מבדל אותך ממאמנים אחרים בתחום הרווי הזה?

לומר לי תחום רווי זה לומר אי אפשר. אני לא שומעת אי אפשר. אי אפשר להתפרנס מאמנות? אפשר. אי אפשר לרדת 80 קילו ולשמור על זה בלי עבודת פרך? אפשר. אי אפשר להפוך מאישה ביישנית ומסמיקה למרצה מול קהל גדול? אפשר. אי אפשר לקחת את פחד הגבהים ולצנוח ביחד אתו צניחה חופשית? אפשר. אי אפשר להתחיל מחדש בגיל 45? אפשר ואפשר. הכל אפשר, כל עוד אנחנו חיים. רק אחר כך כבר אי אפשר.

​

הסיפור האישי שלי הוא זה שמבדל אותי ממאמנים אחרים. הוא זה שהפך אותי להיות מי שאני כיום, מקבלת כל אדם כפי שהוא, נטולת שיפוטיות ורואה בכל אחד את הטוב, היפה והיכול. אני שומעת אנשים, שומעת גם את מה שהם לא מספרים, מזהה את שורש הבעיה ואז שואלת שאלות. בכלל, מאמן טוב לא נותן תשובות, הוא נותן שאלות מעולות ובזה גדולתו של הכלי הזה. מאמן טוב גורם לאנשים להעמיק פנימה אצלם, להבין מה באמת מפחיד אותם, על מה הם מוכנים או לא מוכנים לוותר ועד כמה הם מסכימים לאתגר את האמונות שלהם על עצמם ולפעול אחרת.

4.jpg

מה הקשר בין אימון לבין ירידה במשקל?

עודף משקל ברמות מסכנות חיים לא מבוסס על מה שאנחנו אוכלים אלא על מה שאוכל אותנו... מאחורי האכילה הרגשית ואבדן השליטה העצמית יש הרבה עניינים רגשיים והמשקל הזה הוא כבר פועל יוצא של כל אלה. אז אם נפנה לטפל רק בבעיה הפיזית, זו שכולם רואים, ולא ניגע בסיבות שהביאו אותנו למצב הזה לא נוכל לשמר הצלחה לאורך זמן גם אם נעשה את כל הדיאטות הקיימות ואפילו אם נעבור ניתוח קיצור קיבה.

למעשה, דיאטות הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. עובדה, כל העולם עושה דיאטות ורק הולך ומשמין. זה לא מקרי. דיאטה, גם היא מכניסה אותנו למצב מצוקה ואנחנו, מה בסך הכל רצינו? לצאת מהמצוקה שלנו, להפסיק להילחם ושיהיה לנו שקט.


אז אצלי אין דיאטות. אני לא אומרת לאנשים מה לאכול, מתי לאכול או כמה לאכול. אני בעיקר מבקשת מהם לבדוק למה הם אוכלים ומשם אנחנו מתחילים לפעול ביחד. אם הייתי מקשיבה רק להנחיות של הדיאטנית שלי לאחר הניתוח לא הייתי נשענת בשלווה לאחור היום, 17 שנה מאוחר יותר, במשקל קבוע של פחות מ- 60 קילו, בריאה כמו ילדה, בלי תרופות, בלי מלחמות ובלי האימה להשמין בחזרה. זה לא שהם לא מבינים מה שהם עושים, הם מבינים, אבל הם מבינים רק ברמה הפיזיולוגית ואנחנו, מה לעשות, אנושיים ועל כן רובנו המוחלט מתנהל רגשית.

מהי ההמלצה שלך לאנשים שרוצים לרדת במשקל?

  • תבדקו מה עומד מאחורי זה ומה הם הטריגרים שגורמים לכם לרוץ אל המקרר. 

  • תפסיקו לחפש אשמים.

  • תשכחו מהרעיון שיש אוכל משמין, מוצרים דיאטטיים, בגדים מרזים, דיאטות שמתאימות לכולם או איזשהו קסם מהיר שיפטור אתכם לתמיד מהצרה הזו.

  • תנסו לאפיין את מה שיש לאהוב בכם, לא את מה שנדמה לכם שאין לאהוב בכם.

  • תזכירו לעצמכם שהאושר לא נמצא במספר שכתוב על המשקל.

  • תפנימו שאתם שווים וראויים כפי שאתם, בכל גודל, כי אם אתם שווים וראויים אז אתם לא מסכימים יותר לאכול זבל או להזיק לעצמכם.

  • תחייכו אל עצמכם כי מגיע לכם.

5.png

איך נראה יום בחייך?

בעשר השנים האחרונות אני גרה עם האיש שלי במושב בן שמן, עם שתי הרגליים על הקרקע, מתחילה את יום העבודה שלי לא לפני תשע בבוקר, מסדרת לעצמי את היום עם מספיק ״חורים״ פנויים בין האימונים ולפעמים מסיימת מאוחר בלילה מכיוון שיש לי מתאמנים במקומות שונים בעולם.

מגדלת להנאתי כלב, חתול, תפוזים, פקאנים, גויאבות, לימונים ועשבי תיבול למיניהם, טוחנת חיטה לקמח, מבשלת, אופה ומארחת. מדי פעם, כשמדגדג לי בקצות האצבעות, אני לוקחת על עצמי איור של ספר שמעניין אותי. יש לי שני נכדים שגרמו לי להיות סבתא מעופפת כי הם חיים על אי בקאריביים אז אני על הקו או בשיחות וידאו. וכשנשאר לי זמן אז התחביב העיקרי שלי הוא צלילה.

 

הסיפוק הכי גדול שלי הוא לראות את המתאמנים שלי מצליחים להגשים את היעדים שלהם. להיות מוזמנת לחתונה של מתאמנת שבאה אליי כדי למצוא זוגיות, לקנות שירות ממתאמן שלי שסוף סוף פתח את העסק שלו, לקבל שיחות ממתאמני עבר שאחרי שנים עוד מיישמים את הכלים שקיבלו אצלי ומאושרים בהצלחתם, אלה הדברים שמרגשים אותי.

מהו המוטו שלך?

מה שקשה – עושים מיד. מה שאי אפשר – ייקח קצת יותר זמן.

bottom of page